משנה תורה, מצוות לא תעשה קל״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

135 ספר המצוות פתח ↗

הזהיר מלאכול הערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים שערל מוזהר מאכילתם, וזאת האכילה לא התבארה בכתוב אבל היא נלמדת בגזרה שוה. והמקבלים בארו על זה שזה האיסור הוא מדאורייתא. ולשון גמרא יבמות דף ע' מנין לערל שאינו אוכל תרומה נאמר תושב ושכיר בפסח וכן בתרומה מה תושב ושכיר שנאמר בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו והוא הדין לשאר קדשים. וזה גם כן לשון ספרא ושם אמרו רבי עקיבא אומר איש איש לרבות את הערל ושם התבאר ר"ל בגמרת יבמות שמה"ת משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל. הנה כבר התבאר לך שערל אסור בתרומה מן התורה והמשוך אסור מדבריהם, והבן זה, ושם אמרו משוך צריך שימול מדבריהם. שם פ"ז:

135 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יֹאכַל עָרֵל תְּרוּמָה – שֶׁלֹּא יֹאכַל עָרֵל תְּרוּמָה, כְּלוֹמַר כֹּהֵן שֶׁלֹּא נִמּוֹל, בֵּין שֶׁהוּא מֵזִיד, אוֹ שׁוֹגֵג, אוֹ אָנוּס וּכְגוֹן שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה שֶׁיִּרְאַת הַמָּוֶת מְנָעַתּוּ מִלִּמּוֹל, בְּכָל עִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עָרֵל אָסוּר לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה, וְהוּא הַדִּין שֶׁאָסוּר בִּשְׁאָר קָדָשִׁים. וּמְנִיעָה זוֹ לֹא נִתְבָּאֲרָה בַּכָּתוּב, אֶלָּא נִלְמְדָה בִּגְזֵרָה שָׁוָה. וְכָתַב הַמַּעְתִּיק בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בסהמ"צ ל"ת קלה. וּבֵאֲרוּ הַמְּקַבְּלִים עִם זֶה, שֶׁזֶּה הָאִסּוּר הוּא מִדְּאוֹרַיְתָא לֹא מִדְּרַבָּנָן. וּלְשׁוֹן יְבָמוֹת ע, א מִנַּיִן לְעָרֵל שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל תְּרוּמָה? נֶאֱמַר שמות יב מה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בַּפֶּסַח, וְנֶאֱמַר ויקרא כב י תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר בַּתְּרוּמָה, מָה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּפֶּסַח עָרֵל אָסוּר בּוֹ אַף תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּתְּרוּמָה עָרֵל אָסוּר בָּהּ, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר קָדָשִׁים. וְזֶה כְּמוֹ כֵן לְשׁוֹן סִפְרָא כאן ד יח, וְשָׁם נֶאֱמַר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הֶעָרֵל. וְשָׁם נִתְבָּאֵר כְּלוֹמַר בַּגְּמָרָא יְבָמוֹת עב א שֶׁדְּבַר תּוֹרָה מָשׁוּךְ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, וּמִדִּבְרֵיהֶם גָּזְרוּ עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּעָרֵל, וּמָשׁוּךְ הוּא שֶׁנִּמְשְׁכָה הָעָרְלָה בְּעִנְיָן שֶׁנִּרְאֶה כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מָהוּל אַחַר שֶׁנִּמּוֹל. הִנֵּה כְּבָר הִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁעָרֵל אָסוּר בַּתְּרוּמָה מִן הַתּוֹרָה, וְהַמָּשׁוּךְ אָסוּר מִדְּרַבָּנָן, וְהָבֵן זֶה, וְשָׁם נֶאֱמַר מָשׁוּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּמּוֹל מִדְּרַבָּנָן, עַד כָּאן. וּלְפִי הַדּוֹמֶה כָּל אֲרִיכוּת דְּבָרָיו כָּאן הוּא מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּעִקָּר הַשֵּׁנִי בְּסֵפֶר הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין כָּל מָה שֶׁיִּלָּמֵד בְּאַחַת מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן אוֹ בְּרִבּוּי רָאוּי לִמְנוֹתוֹ בְּמִנְיַן הַמִּצְוֹת, וְהִנֵּה הַגְּזֵרָה שָׁוָה אַחַת מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הִיא, וְהִנֵּה הוּא בְּעַצְמוֹ, יִמְנֶה אִסּוּר הֶעָרֵל בַּתְּרוּמָה בְּאַחַת, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִלְמַד כֵּן וְלָכֵן יִתְנַצֵּל בְּאוֹמְרוֹ כִּי הַמְּקַבְּלִים בֵּאֲרוּ שֶׁזֶּה הָאִסּוּר מִדְּאוֹרַיְתָא, לֹא מִדְּרַבָּנָן. וְנִרְאֶה כִּי כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁכָּל זְמַן שֶׁבֵּאֲרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁהָעִנְיָן מִדְּאוֹרַיְתָא לֹא מִדְּרַבָּנָן נִמְנֶה אוֹתוֹ לְמִצְוָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִלְמַד בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת, אַחַר שֶׁחֲכָמִים יָעִידוּ עַל הַדָּבָר שֶׁהוּא דְּאוֹרָיְתָא, וְאִם לֹא שֶׁרָאוּי לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּגַחֶלֶת הָרַב וְאִירָא, הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי מִדֹּחַק גָּדוֹל נִכְנַס לְזֹאת הַפָּרָשָׁה. וּכְבָר תָּפַשׂ עָלָיו בָּזֶה הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ בָּעִקָּר הַשֵּׁנִי וְהִרְבָּה עָלָיו רְאָיוֹת מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא וּמִן הַמִּדְרָשׁוֹת, כַּמָּה רַבּוּ הַדְּבָרִים עַד שֶׁלֹּא יְכִילוּם שִׁבְעָה דַּפִּין גְּדוֹלִים. וְסוֹף דָּבָר אָמַר הָרַב כִּי סֵפֶר מִצְוֹת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עִנְיָנָיו מַמְתַּקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, מִלְּבַד הָעִקָּר הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹקֵר הָרִים. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהֶעָרֵל כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁב אַחֵר שֶׁלֹּא נִכְנַס עִם יִשְׂרָאֵל בִּבְרִית הַמִּילָה שֶׁהוּא עִנְיָן גָּדוֹל, וְהַרְחָקַת זָר מִן הַתְּרוּמָה וְהַטְּמֵאִים מִן הַקֹּדֶשׁ, שֹׁרֶשׁ אֶחָד לָהֶם, וְכָתוּב לְמַעְלָה בְּסָמוּךְ מצוה רעט. וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּהֲנִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם תְּרוּמָה דְּאוֹרָיְתָא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת מצוה רפא. וּמִי שֶׁעָבַר עַל זֶה וְאָכַל תְּרוּמָה בֵּין טְהוֹרָה בֵּין טְמֵאָה, וְהוּא עָרֵל חַיָּב מַלְקוּת.

1 שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. .ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.